פסק-דין בתיק עפ"ת 26943-02-11

בפנינו ערעור על גזר דינו של בית משפט לתעבורה במחוז המרכז בתיק גמ"ר 5134-07-10, לפיו הורשע המערער על פי הודאתו, בעבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית, עבירה לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה ונידון ל- 9 חודשי מאסר לריצוי בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים  שלא יעבור עבירות של גרם מוות ברשלנות ונהיגה בזמן פסילה, ולפסילה בפועל מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 12 שנים.

הערעור מכוון כלפי חומרת עונש המאסר בפועל ומשך תקופת הפסילה.

עיקרי העובדות

על פי הנטען בכתב האישום, שבו הודה והורשע המערער, ביום 10.05.10 בשעה 7:00 נהג המערער במכוניתו בשדרות בן גוריון בנתניה בכביש דו מסלולי בעל שני נתיבי נסיעה לכל כיוון המופרדים על ידי שטח הפרדה בנוי. המערער נהג בנתיב הנסיעה השמאלי, כשבכיוון נסיעתו מסומן מעבר חצייה להולכי רגל ומוצב מימין תמרור ג-7. מכונית שנסעה מימין למערער נעצרה לפני מעבר החצייה על מנת לאפשר למנוח, מוחמד רזיקאת, יליד 1986, לחצות את הכביש. המערער לא איפשר למנוח, שהספיק לחצות 4 מ' מרוחב הכביש בהליכה רגילה, להשלים את החצייה בבטחה ופגע בו עם חזית צד ימין של הרכב. כתוצאה מהתאונה נחבל המנוח בראשו, הובהל לבית החולים ונפטר כעבור שעה. המערער עצר את רכבו במרחק של 238 מ' לאחר מעבר החצייה.

תסקיר שירות המבחן

לצורך מתן גזר-הדין התקבל תסקיר שירות המבחן, אשר פירט את נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המערער. התסקיר מתאר את ההשפעה הקשה של תוצאות התאונה על המערער.

אביו של המערער סובל ממחלת כבד סופנית, בשנת 2007 הוא עבר השתלת כבד אך מצבו התדרדר ומאז הוא עבר אשפוזים וניתוחים רבים.

המערער ואמו משמשים המטפלים העיקריים של האב באופן יומיומי, ולסיטואציה משפחתית קשה זו נוספו תופעות פוסט טראומטיות מהן סובל המערער בעקבות התאונה, אשר הובילו לשחרורו מצה"ל.

בתסקיר נכתב עוד כי מצבו הנפשי  של המערער קשה, תפקודו ירוד ביותר, הוא מסתגר בחדרו ורק במהלך חודש ינואר הוא ניסה להתחיל לעבוד, לתכנן ולחשוב על עתידו.

המערער ביטא בפני קצינת המבחן ובפני הקב"ן בצה"ל מחשבות אובדניות סביב אפשרות שליחתו למאסר. אמו של המערער ציינה בפני שירות המבחן את הקושי הרב שייווצר אם המערער יישלח לבית הסוהר, נוכח תפקידו המשמעותי בטיפול באביו החולה.

נוכח גילו הצעיר של המערער, מצבו המשפחתי המורכב וקשייו הרגשיים, סבור שירות המבחן כי עונש מאסר עלול להוביל לנסיגה במצבו הנפשי ולפגיעה בהמשך התפתחות המערער במישור התפקודי והרגשי. אשר על כן המלצת שירות המבחן היא להסתפק בעונש מאסר שירוצה בעבודות שירות ובהטלת צו מבחן למשך שנה וחצי, במהלכו ישולב המערער בקבוצה לטיפול בנהגים שהרגו ברשלנות ובטיפול פרטני.

טיעוני הצדדים בפני בימ"ש קמא

1.         המשיבה עתרה להטיל על המערער מאסר בפועל  והפנתה לנסיבות התאונה המצביעות על רמת רשלנות גבוהה של המערער ולמדיניות הענישה הראויה בתאונות מסוג זה המחייבת הטלת עונשי מאסר בפועל.

2.         ב"כ המערער ביסס את טיעוניו בעיקר על נסיבות חייו הקשות של המערער, על הטראומה, הסבל והצער שנגרמו לו בעקבות אירוע התאונה, שגרמה להידרדרות במצבו הנפשי והוא אף שוחרר בשל כך משירותו בצה"ל.

ב"כ המערער עתר לאמץ את המלצת שירות המבחן בתסקיר שהיה בפני בימ"ש קמא ושהוצג גם בפנינו על ידי ב"כ המשיבה, ולהסתפק בענישה שתכלול עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות, וזאת במיוחד בשל מחלתו הממארת של אביו של המערער, והצורך שלו להיות מטופל רק על ידי המערער, שכן אמו אישה מבוגרת שמתקשה לטפל בבעלה.

גזר הדין של בימ"ש קמא

בית המשפט קמא תיאר בפתח גזר-דינו את נסיבות התאונה בהן מצא המנוח את מותו בשל נהיגתו הרשלנית של המערער.

בימ"ש קמא הביא את דברי אחיו של המנוח, שסיפר בדבריו בטרם הטיעונים לעונש כי המנוח עזר בפרנסת הבית, תמך באמו האלמנה ובאחיו ומותו השפיע בצורה קשה, נפשית ופיסית, על האם. המנוח נישא חצי שנה עובר לתאונה עם אישה המתגוררת בחברון (שלא הורשתה להגיע לבית המשפט) ובמותו היא איבדה בעל ומפרנס.

בימ"ש קמא הביא גם את דברי המערער שהביע בדבריו לעניין העונש רגשי צער וחרטה ופנה בבקשת סליחה לאחיו של המנוח. גם אמו של המערער הביעה בדבריה בבימ"ש קמא רגשי השתתפות בצער משפחת המנוח ותיארה את המצב הקשה במשפחתה בעקבות התאונה.